אחת הטעויות הנפוצות ביותר בעבודה עם ילדים ומבוגרים במצבי עומס היא ההנחה שרוגע נוצר באמצעות עצירה מיידית. כאשר אדם נמצא בדריכות, הצפה או עוררות גבוהה, מערכת העצבים אינה פנויה לעבור ישירות לשקט. היא מצויה במצב גיוס.
במונחים פיזיולוגיים, המערכת הסימפתטית פעילה: קצב הלב עולה, הנשימה מתקצרת, השרירים מוכנים לפעולה, הקשב מצטמצם לזיהוי איום או פתרון מהיר. במצב כזה, הדרישה “תירגע” אינה מותאמת למצב הגוף.
היא דומה לבקשה ממנוע שעובד בסל"ד גבוה לכבות את עצמו בבת אחת.
לכן במצבים אלו נראה לעיתים:
- ילד שקופץ ומסתובב
- מתבגר שמתווכח או מגיב בעוצמה
- מבוגר שמרגיש עצבנות פנימית, חוסר שקט או מחשבות מהירות
אלו אינם בהכרח סימנים לבעיה התנהגותית, אלא ביטוי למערכת עצבים מגויסת.
מה כן נדרש?
לפני רגיעה, פעמים רבות נדרשת פריקה מאורגנת של האנרגיה:
- דחיפת קיר
- קפיצה במקום
- הליכה מהירה
- נשיפה ארוכה ועוצמתית
- תנועה ריתמית
רק לאחר שהגוף מקבל מסלול לסיים את תגובת הגיוס, מתאפשרת ירידה טבעית לעבר ויסות.
איך קלפי פולי וגלי משתלבים?
קלפי פולי מציעים פעולות המותאמות למצבי גיוס וזקוקים לתנועה.
קלפי גלי מסייעים בשלב הבא – נחיתה, קרקוע וחזרה לשקט.
כלומר, במקום לדרוש מהגוף לדלג שלבים – עובדים עם הרצף הביולוגי הטבעי שלו.
